רש"ש על בבא בתרא קל״ז

1 ר"ש ד"ה דתניא כו'. ור"ש ס"ל כקנין הגוף דמי כו' ואנא ס"ל כר"ש והיינו דפסיק ריו"ח כר"ש. לכאורה יקשה א"כ למאי איצטריך למיפסק כוותיה הא כבר אשמע לן בב' מקומות דק"פ כקנין הגוף. אבל באמת הא דר"ש עדיפא דהא במתניתין מכר האב אינו מכור וכמש"כ בגליון התוס'. ואם נאמר דאחריך אינו מועיל כלום צ"ל דהחילוק הוא דבדינא דמשנה הוא משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל:

2 ר"ש ד"ה וירד כו'. ואכל אורחא דמילתא נקט כו'. ולי י"ל דכלפי דאמרינן בב"מ ט"ו בב"ח שגובה את השבח מלוקח משום דהדר על המוכר אבל במתנה דלא הדר אינו גובה ע"ש. לכן קאמר הכא לרבותא אע"ג דכבר אכל המעות ולא יהיה ללוקח ממה לגבות מ"מ מוציא השני ממנו:

3 ר"ש ד"ה הא לכתחלה. דניחא ליה שישתייר קצת לשני כו'. עמש"כ לקמן בע"ב ע"ד:

4 ר"ש ד"ה ה"ג בה"ג. דסתם אדם כו' אינו רוצה להוציא כו' עד שתגמר מיתתו. לכאורה כאן גם בלא נתינתו יזכה השני עם גמר מיתתו. ואולי מיירי שנתנן עם שאר נכסיו שלו וכיון דבשלו נתכוון לאחר גמר מיתתו אמרי' דהני נכסי ג"כ נתן על כוונה זו:

5 ר"ש ד"ה שקנו אתרוג בסופו. או שכבר יצאו כו'. לכאורה הא מיירי הכא ביו"ט ראשון כדכ' לקמן וא"כ צריכין לו עוד לשאר הימים. ואפשר דר"ל דימצאו להשיג בשאלה:

6 ר"ש ד"ה ואם לאו ל"י. דאע"ג דדרשינן כו' בגדיהם כו'. כצ"ל:

7 בא"ד אבל כיון דכתיב לכם צריך שיהא כולו שלו. ק"ל מהא דפסחים כ"ג ונטעתם ליחיד משמע והוא כדדרשינן הכא ולקחתם שתהא לקיחה לכאו"א כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים. ונ"ל דהכא אתיא כר' יוסי דירושלמי שהבאתי לעיל קכ"ט ע"ש:

8 ר"ש ד"ה ואם לאו בסופו. וגבי מי ששמע שמת בנו כו' בפ' מי שמת. ואיתא ג"כ לעיל קל"ב:

9 ר"ש ד"ה אקנייה לבנו. דבעי שישתייר כו'. כצ"ל. ומש"כ קצת וכ"כ לעיל אינו מובן דהרי הוא רוצה דאחריו יהיו כולן לשני ולכן לכתחלה אינו רשאי הראשון למכור אפי' מקצתן:

10 ר"ש ד"ה ה"ז מוקדש ומוחזר. ואף לא שומר. ר"ל שומר שכר אבל שומר חנם מיהא הוי מדחייב בפשיעה ועמל"מ פ"ג מהל' זכייה ה"י:

11 תד"ה אבל. דכי יש לנותן כו'. ל"ד נקטי אלא כיון שאין מקפידין ה"ל כנותנין:

12 תד"ה לא. ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת. כצ"ל:

13 בסה"ד אבל רבא סבר כו' כאומר מעכשיו כו' ומגורשת מיד ואח"כ תקיים התנאי. תמוה דא"כ ל"ל לשנויי משום דמעשה קודם לתנאי אפי' היה תנאי גמור נמי מגורשת ותקיים התנאי ותחזיר לו את הנייר וכדמשני רב אשי שם. וכ"כ התוס' שם דרבא משני אליבא דרבנן דרבי וצ"ע: